תמצית הבעיה של מערכת הבריאות בארה"ב מתבטאת בכך שתוחלת החיים של אלו שאינם מבוטחים בביטוחי בריאות נמוכה משמעותית מזו של בעלי ביטוח. אובמה דיבר על כך רבות במהלך המרוץ לנשיאות, ועתה הוא ייאלץ להתמודד עם בעייתם של עשרות מיליוני אמריקאים שאינם מבוטחים.
בישראל הבעיה שונה. במסגרת חוק בריאות ממלכתי זכאים כל התושבים לשירות רפואי, וכ-80% מהם נהנים משירותים נוספים במסגרת הביטוחים המשלימים, ואכן תוחלת החיים הממוצעת בישראל גבוהה מזו שבארה"ב.
אך מבט מעמיק בסטטיסטיקה חושף נתון מפחיד: קיים פער של למעלה משבע שנים בתוחלת החיים הממוצעת בין תושבי ישובים מסוימים במרכזה של מדינת ישראל , לאלה שבפריפריה.
תוחלת החיים היא מדד ישיר לאיכות שירותי הרפואה. איכות הרופאים, זמינות הטכנולוגיה ובעיקר היכולת לממן את מה שחסר – נחותות בפריפריה בהשוואה למרכז. זוהי פצצת זמן חברתית.
אז מה עושים? הפוליטיקאים המתמודדים בימים אילו על תפקיד ראש הממשלה צריכים להעלות את נושא הבריאות המוזנח על סדר היום הציבורי. מאז חיים רמון, איישו את תפקיד שר הבריאות רק פוליטיקאים בעלי כוח פוליטי חלש, שלא העזו או רצו להוביל מהלכים מורכבים וחיוניים.
שר הבריאות שיבחר חייב לפעול להעברת החוק מדיניות בריאות לאומית אשר יעסוק בבתי החולים ובחלוקת המשאבים הכוללת. החוק יקבע למשל כמה מחלקות בכל תחום צריך שיפעלו בישראל והיכן ימוקמו. האם באמת צריכות להיות חמש מחלקות לכירורגיית לב ילדים בישראל, ואולי מספיקות רק שתיים? האם הן צריכות להיות במרכז, או שעדיף למקצע באמצעותן דווקא בתי חולים בפריפריה? במקביל, יקבע החוק שטיפולים שכיחים וממושכים כמו טיפול בסרטן – יינתנו בפריסה ארצית, כדי שחולים לא יטולטלו עוד על פני מאות קילומטרים.
רצוי שהשר החדש יעביר לאלתר גם את חוק השר"פ בישראל (שירותי רפואה פרטית בתוך בתי החולים הציבוריים), ובכך ישמור על מוחות מבריקים וידיים מקצועיות במערכת הבריאות הציבורית. בניגוד למקובל לחשוב, השר"פ יגביר את השוויוניות בשירות הרפואי, ישפר את זמינות השירותים, ויאפשר לתושבי המרכז והפריפריה ליהנות מרפואה טובה יותר.
דרושה החלטה ממשלתית להכרה במס של הוצאות הביטוח הרפואי הפרטי בישראל – ככל שלציבור רחב יותר יהיה ביטוח רפואי פרטי, יתפנו יותר משאבים לטובת הציבור שאיננו מבוטח.
יש להעלות את האתגר הבריאותי אל ראש סדר העדיפויות שלנו, לקצץ בכפילויות בזבזניות הנובעות בעיקר בשל חוסר סנכרון בית בתי החולים לקופות החולים ובין קופות החולים לבין עצמן, לבטל הוצאות מנופחות הנובעות משיקולים זרים, להציב בתפקיד השר פוליטיקאי פעלתן וחזק, ולמצוא פקידים מוכשרים שיפעלו לשינוי המצב.
הטענה הרווחת שאין מספיק כסף במערכת הבריאות הינה טענה פופוליסטית שתמיד נוח לעשות בה שימוש למי שלא יכול להוביל שינוי אמיתי, אבל במערכת קיימים משאבים למכביר. וכל שדרוש הוא בעל עוצמה פוליטית וראש ממשלה אחראי.