תסמונת מינכהואזן

תסמונת מינכהואזן (Münchhausen Syndrome) נמצאת בכותרות הראשיות בארץ כבר למעלה משבוע. מדובר במחלת נפש קשה שבה אדם עושה עצמו חולה או גורם בכוונה למחלה,  על מנת לזכות בתשומת לב רפואית. התסמונת קרויה על שםהברון מינכהואזן שהיה ידוע כגוזמאי מספר סיפורים דמיוניים.

המחלה תוארה לראשונה בשנת 1951 כאשר בשנת 1977 תוארה תת מחלה שזכתה לכינוי  תסמונת מינכהואזן ע"י שליח, כאשר אם יצרה בילדיה סימני מחלה כדי לקבל את תשומת לבו של הצוות הרפואי. בתסמונת זו האם יכולה להציג בפני הרופא מידע שקרי על הילד, להמציא ראיות למחלה ואף לפגוע בו פיזית במטרה להשיג הסימפטומים הרצויים ומהמפחידים שיעוררו את תשומת לבו של הצוות הרפואי.

בתסמונת מינכהואזן על ידי שליח הנפגע יכול להיות גם בן או בת זוג או קרוב משפחה אחר כאשר במקרים אילו מטרתו של החולה להוכיח לצד השני את אהבתו ומסירותו בטיפול ובדאגה שהוא מפגין כלפיו.

מדובר במחלה נדירה יחסית, אולם בכל שנה מתגלים לא מעט מקרים בישראל שרק בודדים זוכים לפרסום. בשנת 1980 נפטרה אישה ממורסות שהתפתחו בגופה. בשנת 1984 אישפז אדם בשם משה לוי את חברתו לחיים סוזאן אמויאל בבית חולים בגלל מורסות קשות שכיסו את גופה. בבדיקת הרופאים התברר  שקיים דמיון בין מקרה זה למקרה של החולה משנת 1980 ואכן נמצא כי  האישה שנפטרה בשנת 1980 הייתה רעייתו של משה לוי.  בחקירה המשטרתית הודה  לוי בהזרקת נפט לרעייתו משום שביקש להוכיח לה את אהבתו כדי שלא תתגרש ממנו.  בשנת 2006 נעצרה אישה בת 35 בחשד כי הזריקה לבתה בת השנתיים חומרים מזהמים שגרמו  לזיהומים ועלייה בחום הגוף. שנה קודם לכן נעצרה תושבת אילת בת 35 בחשדשהרעילה את בתה בת השנה וחצי בתרופה "אקמולי". לפני כמה שנים אושפזה ילדה כבת 10 לאחר שלדברי אמה סבלהמדימומים חוזרים בשתן. התברר כי האם פצעה את איבר מינה של בתה וגרמה לה לדימום.

מדובר במחלה כמו הרבה מחלות אחרות, טרגית, כואבת וקשה גם לחולה וגם לקורבן. אבל במקרה שלפנינו נשאלת השאלה כיצד הנושא הזה מצליח להיות בכותרות הראשונות בכל העיתונים במשך למעלה משבוע וזה עוד לא הסוף. מי העביר את הספור לתקשורת, מדוע הועבר הסיפור לתקשורת והאם טיפולה של התקשורת בסוגיה ראוי ומקצועי.

כל יום וכל שעה ישנם בבתי החולים בישראל סיפורים מרגשים ונוגעים ללב אבל לא בכל יום מגיע לבית החולים ספור של מינכהואזן על ידי שליח של אישה חרדית שמהווה כמעט ספור המשך לאמא טליבאן שעומדת לרדת מהכותרות אחרי שפרנסה אותם שבועות רבים.   

על האוצר התקשורתי הזה התנפלו למיטב הבנתי אנשי יחסי הציבור של בית החולים והוציאו אותו לתקשורת כשהוא מלווה בקמפיין יחסי ציבור מתוכנן וערוך היטב. התקשורת שהצהוב והדביק מהווים את לחם חוקה ואת המזון העיקרי שמפרנס אותה, נפלה בפח או אולי רצתה לפול בפח והפכה  את הסיפור לנושא מרכזי שיספק סדר יום לעם ישראל המשועמם בימי הקיץ החמים.

אין בכוונתי לומר שהמידע לא היה צריך להגיע לתקשורת, להיפך, חשוב שספורים אודות מצבי התעללות בילדים כמו מינכהואזן על ידי שליח כמו גם תסמונת הילד המוכה או תופעות אחרות בהם עשויים ילדים להיפגע יחשפו לציבור הרחב ולו על מנת להגביר את המודעות ולאפשר לו להיות מודע ולמנוע מצבים כאילו בזמן. אבל, המרחק בין להביא לידיעת הציבור לבין לעשות חגיגה תקשורתית מתוכננת ומתואמת שתתפוס את כל המהדורות בכל אמצעי התקשרות לזמן כה ממושך הוא גדול מאוד וכפי שאנחנו רואים המשמעותיות הנובעות מכך כבדות וכואבות.

מעניין היה לראות את קרונקייט ז"ל שהלך לעולמו ממש עכשיו איך הוא היה מדווח במהדורת החדשות שלו על מקרה של מינכהואזן על ידי שליח אצל אם שחורה בניו יורק והאם גם אז הייתה הופכת ניו יורק לשדה קטל בין לבנים לשחורים?.