בית חולים באשדוד

אנשי האוצר מעוניינים להוריד את ההוצאה הלאומית לבריאות כמעט בכל מחיר, ופוגעים על ידי כך ברמת הרפואההציבורית בישראל. החיסכון בבריאות בישראל כבר מגדל בתוכו את המחדל האיום הבא, יום כיפור, או מלחמת לבנוןשל מערכת הבריאות.

התנגדות האוצר לבית חולים באשדוד היא רק דוגמא אחת לחוסר הסדר וחוסר המדיניות הכוללת בתחום הבריאות,חוסר לו תורמים מערכת הבריאות ומשרד האוצר גם כאחד.

משרד האוצר חרט על דגלו את הקטנת ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל. כבר כיום, ישראל היא מהבודדות ממדינות העולם המערבי, בה ההוצאה הלאומית לבריאות ביחס לתמ"ג קטנה באופן קבוע. 8.2% בשנת 2003 ו 7.8% בשנת 2006. במקביל גדלה ההוצאה הפרטית על חשבון קיטון בהוצאה הציבורית.

 לכאורה מדובר בהישג של האוצר אך למעשה מדובר בשערורייה, כי מדובר בהורדת רמת הרפואה הציבוריתבישראל.  למרות שנימוקי האוצר לטרפוד הקמת בית החולים באשדוד נשמעים הגיוניים, הם מסוכנים ומצביעים עלמגמה מסוכנת.

נכון, עשרה קילומטר דרומה ועשרים קילומטר צפונה מאשדוד קיימים אכן שני בתי חולים, ונכון שבחלק מהמקריםבעולם הרפואה ההיצע יוצר את הביקוש, אך יחד עם זאת צריך לזכור שכאשר אנו מדברים על בריאות ורפואהאנחנו מדברים לא רק על סטטיסטיקה ולא רק על כסף, אלא על איכות חייהם וחייהם של בני אדם.

200 אלף תושבי אשדוד, הכוללים משפחות מרובות ילדים וזוגות צעירים רבים, נזקקים לא פעם לשירות של ביתחולים. כאשר ציבור גדול זה נזקק לטיפול רפואי כלשהו הוא נאלץ לכתת את רגליו במקרה הטוב לאשקלון ולרחובות,ובמקרה הפחות טוב לסורוקה או לתל השומר.

נכון שעל פניו נראה שאשקלון ורחובות נמצאות בפתחה של אשדוד אבל לך תגיד זאת לאם צעירה שבנה מאושפזברחובות וצריכה שלוש פעמים ביום לנסוע רק עשרים קילומטר הלוך וחזור, כי בבית יש לה עוד שני ילדים שזקוקיםלהשגחה.

לך תסביר את זה לקשיש שאשתו מאושפזת רק עשרה קילומטר דרומה ממנו וצריך להחליף  שלושה אוטובוסים כדילסעוד אותה. אין ספק שכאשר אנו מדברים על בריאות במדינה המתיימרת להיות מדינה עם הפנים לאזרח,שיקולים אלו צריכים להילקח בחשבון.

נכון השירותים שינתנו בבית החולים באשדוד חשוב שיבחרו בקפידה. אין מקום להקים בבית החולים חדש זהמחלקה לניתוח לב, כמו שאין מקום להקים בו מחלקה לניתוחי מוח או אורטופדיה מורכבת, אך יש מקום להפעילבבית החולים החדש את מחלקות השגרה שנותנות פיתרון ל -80% מהבעיות המעסיקות את הציבור בישראל, כמומחלקת ילדים, מחלקה פנימית, מחלקה לכירורגיה כללית וכו'.

כאשר כפה שר האוצר על פקידיו את הוצאת המכרז להקמת בית חולים באשדוד, אפילו אם עשה זאת משיקוליםזרים, טוב עשה. אל לנו להזניח את הציבור באשדוד, בית החולים באשדוד חשוב, וטוב יעשה השר  אם ילווה אתהחלטתו במדיניות מאקרו רפואית גורפת, קרי, בחקיקה נוספת שתבטיח גם תכנון בריאותי לאומי, במסגרתו יקבעוקריטריונים מדויקים אלו מחלקות יפתחו, באילו בית חולים ועל פי איזה קריטריונים.

כך למשל לא נמצא עצמנו במצב שבצפון הארץ יש מחסור גדול במאיצים קוויים הנדרשים לטיפול בחולי סרטן, מחסורשדן חולים למיתה. לא נמצא את עצמנו במצב בו ברדיוס של עשרה קילומטר בלבד במשולש ת"א -פ"ת-קריית אונו,פועלים שני בתי חולים לילדים שחלקים רבים בהם עומדים ריקים, בעוד מאות קשישים, שאין להם איפה לשכבמונחים במסדרונות המחלקות, או נשלחים לביתם.

אסור לפזר משאבים בצורה לא מתוכננת כמו שאסור להכנע לגחמות של מנהלים חזקים במערכת. אבל אסור גם לעקב את ההשקעות בבריאות באופן גורף דבר שירע את מצבם של מי שאין להם. אם מדיניות זו תימשך היא תפגעבמקומות הכואבים ביותר לכולנו.

אנחנו רק יכולים לחכות שמחדל ברמה של מלחמת לבנון השנייה יפרוץ. כבר היום תוחלת החיים בפריפריה שלמדינת ישראל קטנה מזו שבמרכז. אללנו לחקות לרגע בו נגלה, שמערכת הבריאות לא מוכנה לאתגר המח,שהמחסנים ריקים, אין תרופות, אין חיסונים, אין תשתיות, אין רופאים ואין טכנולוגיה המספקת להתמודד עםהאתגרים הרפואיים.

מחדל שכזה לא יעלה רק בתסכול ובכאב, הוא יעלה גם בהרבה חיים. הגיע הזמן להפנות לתכנן את הפנייתמשאבים ברמה הלאומית למקומות הנכונים, ולא רק לעסוק בכיבוי שריפות ובקיצוצים מערכתיים.